אגח להמרה

אג"ח להמרה – תקן חשבונאות מס' 22

על פי התקינה הישנה, איגרות חוב להמרה נרשמות במאזן החברה כהתחייבות, מתוך הנחה כי החברה חייבת כספים לבעלי איגרות החוב האלו, בדומה לנושים אחרים.

התקינה החדשה לעומת זאת, לא רואה זאת באותה עין ולטענתה להבדיל מהתחייבות רגילה למשקיע באג"ח להמרה ניתנת אופציה להרוויח מעליית ערך המניה (וכך להמיר את האג"ח למניות) ולא רק מהריבית הנקובה על איגרת החוב. האופציה בתוך האיגרת הופכת את איגרת החוב להמרה למה שנקרא מכשיר פיננסי, ופה קיים כאמור השינוי בין התקינה הבינלאומית לתקינה הישראלית הישנה.

לפי החשבונאות הבינלאומית, יש לבדוק בכל סוף תקופה את הרכיב ההתחייבותי ואת הרכיב ההוני (רכיב ההמרה) של איגרות החוב להמרה, כלומר מעין לקבוע שווי לכל אחד מהמרכיבים של איגרת החוב. לדוגמא :

שאלה :

חברה מנפיקה 100,000 ₪ אגרות חוב להמרה ב – 1.1.2007. אגרות החוב הונפקו לתקופה של 3 שנים בערכן הנקוב, דהיינו סך התמורה שהתקבלה באותו יום עמדה על 100,000 ₪. אגרות החוב נושאות ריבית בשיעור של 8% בשנה המשולמות בסוף כל שנה. במועד ההנפקה שיעור הריבית השורר בשוק לאגרות חוב ברמת סיכון דומה ללא זכות המרה הוא 11%.

פתרון :

אג"ח להמרה נמדד ביום הראשון ע"פ רכיב התחייבותי (בדיקת אג"ח סטרייט ע"פ ריבית שוק של אג"ח סטרייט) ורכיב הוני שנגזר מגובה התמורה ששולמה בגין המכשיר הפיננסי (אג"ח + אופציית המרה),

תחילה ימדד הרכיב ההתחייבותי וההפרש בין התמורה שהתקבלה מהנפקת האג"ח להמרה, לבין השווי ההוגן של רכיב ההתחייבות, ישויך לרכיב ההוני. הרכיב ההוני יישאר קבוע (פרט למימוש של האג"ח למניות אשר יקטין את הרכיב ההוני).

רכיב התחייבותי 92,669 = 3^1.11 / 108,000 + 2^1.11 / 8,000 +1^1.11 / 8,000

רכיב הוני (מתקבל ע"י הפחתה) 7,331 P.N

סה"כ תקבולים מהנפקה 100,000

שינוי בתקינה החדשה ביחס לתקינה הישראלית הישנה

התקינה הבינלאומית גורסת שאם לחברה יש התחייבות במסגרת איגרות חוב להמרה כאשר אופציית ההמרה היא אפסית (כלומר לא כדאי להמיר את האג"ח למניות), אזי לצורך העניין מדובר בהתחייבות של אג"ח רגילות. אבל אם אופציית ההמרה היא בסיכוי מאוד גבוה וערך ההמרה המתבטא במחיר המניה גבוה יותר, אזי ברור שהמחזיקים ימירו את איגרות החוב למניות, ואז, כך קובעת התקינה הבינלאומית, יש לרשום בספרים את ערך ההתחייבות הכלכלית של החברה שהינו גבוה יותר.

זה הבדל גדול בין שתי התקינות, ונותר מצב שכאשר לחברה יש איגרות חוב להמרה, אזי ככל שמחיר המניה עולה סיכוי ההמרה גדלים והרכיב ההתחייבות גדל וזה גורם לגידול בהוצאות השוטפות.

על פי התקינה הבינלאומית, הפירמות צריכות לרשום את ההתחייבויות לפי שוויין ההוגן ואם השווי ההוגן עולה, אז מדובר בהוצאה של החברה - כלומר קלקול מסוים בדו"חות, ואבסורד שמביא חברות טובות שמניותיהן עולות לרשום דווקא הוצאות גדולות יותר ורווח קטן יותר.